Daf 6b
כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שְׁלָמִים נִינְהוּ אֶלָּא שְׂעִירֵי עֲצֶרֶת לָמָה הֵן בָּאִין
Rachi (non traduit)
שעירי עצרת. גבי עצרת כתיבי שני שעירים חד בתורת כהנים ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת וחד בחומש הפקודים למוספין וקיימא לן במסכת שבועות (דף ב.) שעירי הרגלים באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף:
כבשי עצרת שלמים נינהו. והיכי תנא סיפא דמילתיה על טומאת מקדש וקדשיו והלא חובה ללחם הן באין להתיר את החדש במקדש למנחות ולבכורים:
עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו
נִזְרַק דָּמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֵׁנִי לָמָּה קָרֵב עַל טוּמְאָה שֶׁאוֹרְעָה בֵּין זֶה לָזֶה אֱמוֹר מֵעַתָּה רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹתֵיהֶן בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה אֶלָּא שֶׁחִיסֵּךְ הַכָּתוּב
Rachi (non traduit)
למה קרב. והלא ראשון כיפר לטומאה שלפניו:
בין זה לזה. קס''ד בין הקרבתו של זה להקרבתו של זה:
[ראויים היו ישראל כו'. דכל שעה] בספק חוטאין קיימי:
אלא שחיסך הכתוב. חסך מעונותיהם ולא דקדק אחריהם לפי שחס על ממונם וחבירו במסכת מנחות (דף עו:) מפני החיסחון ומפרש מאי מפני החיסחון התורה חסה על ממונם של ישראל:
וְהָא הָכָא דַּעֲשֵׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה וְקָא מְכַפְּרָא
Rachi (non traduit)
והא הכא. דטומאה שאירעה בין זה לזה עשה דלאחר הפרשה הוא שהרי מאתמול הופרשו וקתני דשני מכפר טומאת מקדש וקדשיו עשה נמי הוא דכתיב וישלחו מן המחנה וגו' (במדבר ה':
ב'):
אִי דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּבַת אַחַת הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּזֶה אַחַר זֶה
Rachi (non traduit)
אי דאפרשינהו בבת אחת הכי נמי. דלא מכפר שני אמידי ואין צריך לבא:
הכא במאי עסקינן. דהוצרך שני לבא דאפרשינן בזה אחר זה והאי שאורעה בין זה לזה דקתני שאורעה אתמול בין הפרשתו של זה להפרשתו של זה ולעולם אעשה דלאחר הפרשה לא מכפר:
וְלֵיקוֹ וְלֵימָא לֵיהּ לִקְרָא דְּכִי כְּתִיבָא בְּזֶה אַחַר זֶה כְּתִיבָא
Rachi (non traduit)
וליקום ולימא ליה כו'. בתמיה אפשר שלא בא הכתוב אלא לכך והלא בכל שנה הצריכו שנים:
Tossefoth (non traduit)
וליקו ולימא ליה לקרא דכי כתיבא בזה אחר זה כתיבא. הא לא פריך דלימא ליה לקרא שלא חייב להביא שנים אלא כשהפריש בזה אחר זה אבל הפריש שנים בבת אחת [אינו חייב] שזו אינו קושיא דאפי' הפריש שנים בבת אחת נהי כשקרב האחד לא מהני השני שהופרש עמו מכל מקום יכול להפריש אחר כן ולהקריב ומועיל דלעולם חייבה תורה להביא שנים אלא הכי פריך דאטו מי לימא ליה לקרא דכי משתעי [שצריך להקריב ב' דוקא כשמפריש בזה אחר זה וקשה ליפרך נמי דאטו מי לימא ליה לקרא דכי משתעי] ע''י לב ב''ד ונראה דבלאו קרא הוה קשיא ליה משעירי עצרת שעושין כל שנה שדוחק הוא להעמידם ולומר שהיו מפרישין אותן בזה אחר זה:
אָמַר רַב פָּפָּא קָרְבְּנוֹת צִבּוּר קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי קָרְבְּנוֹת צִבּוּר דְּלֵב בֵּית דִּין קָמַתְנֶה עֲלֵיהֶן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל קָרְבְּנוֹת צִבּוּר סַכִּין מוֹשַׁכְתָּן לְמַה שֶּׁהֵן
Rachi (non traduit)
לב בית דין. (העם) העוסקין בצרכי צבור מתנה עליהן שאפי' יפרישו הכהנים בבת אחת לא תהא הפרשת האחרון הפרשה עד סמוך להקרבתו כדי שיהא ראוי שני זה לבא על טומאה שאורעה בינתיים:
קרבנות צבור סכין. השוחטן מושכתן למה שהן ראויים ועומדין ואפילו לא ידע השוחט מה הן (או) כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור שניקחו מתרומה ישנה והגיע אחד בניסן שמצוה להביא מן החדש כדאמרינן בראש השנה (דף ז.) שוחטן וכשרין לקיץ המזבח כדין שאר מותר תרומת כסף הנשאר בקופות התרומה כשמגיע אחד בניסן שמקייצין בו את המזבח ואע''ג דלשם תמידין נלקחו ולא לשם עולת נדבת צבור כגון קיץ המזבח הואיל ולא חזו לתמידין קרבי למאי דחזו משום דלב ב''ד מתנה עליהן אם הוצרכו ואם לאו יקייצו בהן את המזבח ונראה בעיני דלא גרסי לה להא דשמואל הכא דהא מוקמינן ליה בפ''ק דשבועות (דף יב:) אליבא דמאן דלית ליה לב בית דין מתנה עליהן:
Tossefoth (non traduit)
סכין מושכתן למה שהן. בסוף פרק קמא דשבועות (דף יב:) אמרינן דשמואל סבר להא דר' יוחנן דהתם ובסמוך מייתי לה אמר רבי יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי ר''ש אין נפדין תמימים פירוש אלא מקיצין בגופן את המזבח כדקאמר התם לר' שמעון ופי' שם בקונט' דשמואל סבר לה להא דאמר רבי יוחנן לדברי ר''ש אין נפדין תמימים ומקיצין בהן את המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן למה שהן פי' סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחילה כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע''פ שאין זה אותו קרבן כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה והשתא קשה מאי מייתי התם תניא נמי הכי מברייתא הלא ממתני' דהתם הוה ליה לאיתויי ועוד דבהדיא מוכח בשמעתין דמילתיה דשמואל דווקא כרבנן דפליגי עליה דרבי שמעון דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ויש פירושים ברש''י שמוגה בהן נראה בעיני דלא גרסינן הא דשמואל הכא דהא בפרק קמא דשבועות מוקמינן לה אליבא דמאן דלית ליה לב בית דין מתנה עליהן וזהו דוחק למחוק כל מילתיה דשמואל מן הספרים ועוד נראה שדברי הקונטרס סותרים זה את זה שפירש סכין מושכתן למה שהן ראויין ועומדין כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור שנקחו מתרומה ישנה והגיע אחד בניסן מקיצין בהן את המזבח ואף על גב דלשם תמידין נלקחו ולא לשם עולות נדבת צבור הואיל ולא חזו תו לציבור קרבי למאי דחזו משום דלב בית דין מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יקיצו בהן אלמא לפירושו לא מהני תנאי בית דין למיקרב תו לתמידין ואחר כך פירש לדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב בית דין מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה שאם לא הוצרכו יהיו לדמיהן שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום ויוציאום לחולין ויפלו דמיהן למותר תרומה ואחר כך יקחו אותן מתרומה חדשה ויוכשרו לתמידים ונראה כפירוש הערוך וזה לשונו סכין מושכתן למה שהן פירוש למה שהן אם תמידין אם מוספין סכין מושכתן להיות כן אבל טרם שמושכתן הסכין אין לומר איזה תמיד ואיזה מוספין אלא תלויין ועומדין בתנאי לב בית דין שכך מתנה עליהן לב בית דין אף על פי שאמרו שהן תמידין אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך הסכין לשחיטת התמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה הסכין לשל מוסף הרי הוא מוסף וזה סייעתא לר' יוחנן [דאמר] שאם לא הוצרכו להן [אליבא דרבנן] נפדין תמימים שלא משכתן סכין לעולם והשתא להאי פירושא לא גרסינן תניא נמי הכי דמילתא דשמואל כרבנן אלא גרסי' תניא מודה ר' שמעון כו' וטעמא משום דבאין לכפר על [טומאת] מקדש וקדשיו כמתניתין דהתם ובברייתא חידש טפי ממתניתין והא דקתני שתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי דבעינן תרתי טומאת מקדש ומזבח החיצון ואף על גב דמשמע התם דאי לא משום גזירה הוי מקיצין בגופן אפי' במותר חטאות הפנימיות היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאות צבור לעולה ורבינו חננאל מפרש כפירוש הערוך וגריס התם תניא נמי הכי וקאי אמילתא דרבי יוחנן דאמר דלרבי שמעון מקיצין בהן בגופן הואיל ומעיקרא עולה והשתא עולה אבל לא במותר חטאת כו' ותימה אמאי נטר עד לסוף דלעיל הוה ליה לאתויי:
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל לְרַב פָּפָּא וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶן הָאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּמִידִין שֶׁלֹּא הוּצְרְכוּ לַצִּבּוּר
תָּא שְׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת לָמָה הֵן בָּאִין
לֹא כִּיפֵּר קַמֵּי שְׁמַיָּא
Rachi (non traduit)
לא כיפר קמי שמיא. לנחת רוח לקונו דלא עבד מצוה מן המובחר:
מִי לָא תְּנַן וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף וְגוֹ' לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי ה' אִם נָתַן כִּיפֵּר וְאִם לֹא נָתַן לֹא כִּיפֵּר דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי יוֹחָנָן [בֶּן נוּרִי] אוֹמֵר שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵן בֵּין נִיתַּן בֵּין שֶׁלֹּא נִיתַּן כִּיפֵּר וּמַעֲלִין עָלָיו כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר
Rachi (non traduit)
אם נתן. שיריים על ראש מצורע כיפר כו' דכפרה אמתנות הראש כתיבא:
שירי מצוה הן. דכתיב והנותר הלכך הוי כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי כדלקמן (זבחים דף נב.):
מַאי כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר אִילֵּימָא דְּמִבְּעֵי לְאֵיתוֹיֵי קָרְבָּן אַחֲרִינָא הָאָמְרַתְּ בֵּין נִיתַּן בֵּין לֹא נִיתַּן כִּיפֵּר אֶלָּא כִּיפֵּר גַּבְרָא לֹא כִּיפֵּר קַמֵּי שְׁמַיָּא הָכָא נָמֵי כִּיפֵּר כּוּ'
הָתָם נָמֵי כִּיפֵּר מַתַּן בְּהוֹנוֹת לֹא כִּיפֵּר מַתְּנוֹת הָרֹאשׁ
Rachi (non traduit)
לא כיפר מתנות הראש. ויביא לוג אחר ויתן מתנות הראש ולר' עקיבא צריך שיתחיל בבהונות:
Tossefoth (non traduit)
לא כיפר מתנות הראש. פי' בקונט' ויביא לוג אחר ויתן מתנות הראש ולר' עקיבא צריך להתחיל בבהונות ותימה דבסוף הוציאו לו (יומא דף סא.) משמע דלכולי עלמא אין מתנות הראש מעכבות ואפילו נשפך הלוג דפליגי התם ר''א ור''ש ורבנן בנתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג וקתני סיפא גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות שבראש אינן מעכבות כלל דאין צריך להביא אחר דבענין אחר אי אפשר לפרש וזהו דלא כתנאי דהכא וצ''ל דלר' יוחנן בן נורי נמי אין מעכבות כלל ואין צריך לעשותן ומעיקרא ס''ד לא כיפר קמי שמיא אפילו מה שעשה כבר כגון מתנות בהונות עצמן אע''פ שנתנן אין בהן ריצוי גמור לפי שחיסר מתנות הראש אע''ג דלא מעכבי כמו שאמר לעיל שקרבן שעשה לא כיפר קמי שמיא בשביל סמיכה שלא עשה אע''ג דלא מעכבת והדר מסיק ומתן בהונות שכבר עשה כיפר לגמרי שיש בהן ריצוי גמור אבל מתנות הראש לא כיפר קמי שמיא ואין צריך לעשותן דכתיב והנותר וגו' וכן הקרבן כשר וכיפר על כל עשה שקודם לכן אבל סמיכה לא כיפר דהויא לאחר הפרשה עד שיביא קרבן אחר אבל קשה על זה דלא הוי ליה לתרץ רק התם כתיב והנותר וגבי סמיכה לא כתיב והנותר וצ''ל דהתם ה''פ מתנות הראש לא מעכבי דכיון שקיבל מדם האשם ומן השמן על הבהונות אינו קרוי עוד מחוסר כפורים אלא מותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש דמתן שמן נמי קרוי קרבן כדאמר פרק בית שמאי (לקמן זבחים מד:) לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ולכן לכל הפחות צריך ליתן על הבהונות קודם שיהא מותר בקדשים. ברוך:

‘and it did not make atonement’ before Heaven? (1) Did we not learn: And the rest of the oil that is in the priest's hand he shall put upon the head of him that is to be cleansed; and the priest shall make atonement for him before the Lord; (2) if he put [it], he made atonement; while if he did not put [it], he did not make atonement — this is the view of R. Akiba. R. Johanan b. Nuri said: It is but the residue of a precept, (3) therefore whether he did put [it on his head] or he did not, he made atonement, yet we regard him as though he did not make atonement. What is meant by ‘as though he did not make atonement’? Shall we say, that he must bring another sacrifice? But you say, ‘Whether he did put or he did not put, he made atonement’! Hence it must mean, ‘It made atonement’ — for the person, ‘yet it did not make atonement’ — before Heaven. Then here too [it may mean that] ‘it did make atonement etc’! — [No:] there too It means that ‘he made atonement’ — in respect of putting it on the thumbs, (4) but ‘he did not make atonement’ — in respect of the putting it on the head. (5) Come and hear: R. Simeon said: For what purpose are the [sacrificial] lambs of Pentecost brought? (6) [Surely] the lambs of Pentecost are peace-offerings! (7) Rather the question is: For what purpose are the two hegoats of Pentecost brought? (8) — [To make atonement] for the defilement of the Temple and its holy things. (9) Now once the blood of the first has been sprinkled, for what purpose is the second offered? (10) [To make atonement] for uncleanness which [may have] occurred in the interval between the two. From this it follows that Israel should have been perpetually (11) engaged in offering their sacrifices,12 but that Scripture spared them. (13) Now in this case it is a positive command [violated] after the separation [of the animals], (14) yet it makes atonement! — [No:] If they were separated at the same time, that indeed would be so; (15) but the circumstances are that they were separated one after the other. (16) Are we then to arise and assert that the written law of Scripture [that two are brought] holds good only [when they are separated] one after the other? (17) — Said R. Papa: Do you speak of public sacrifices? Public sacrifices are different, because the Beth din tacitly stipulates concerning them, (18) in accordance with Rab Judah's diction in Samuel's name. For Rab Judah said in Samuel's name: The knife draws them to their legitimate purpose. (19) Said R. Joseph the son of R. Samuel to R. Papa: Does then R. Simeon accept the thesis that the Beth din makes a tacit stipulation? Surely R. Idi b. Abin said in the name of R. ‘Amram in the name of R. Isaac in the name of R. Johanan: Daily burnt-offerings which are not required for the community (20)

(1). I.e., it has technically made atonement, the laying of the hands not being absolutely indispensable, yet not satisfactorily, in the proper way. On this interpretation it has nothing to do with the question when these precepts were violated.
(2). Lev. XIV, 18.
(3). Since Scripture refers to this oil as ‘the rest’; hence it is not indispensable.
(4). V. Lev. XIV, 14.
(5). Therefore more oil must be brought for that purpose. But whereas R. Johanan b. Nuri holds that it is sufficient now for the oil to be put on his head, R. Akiba rules that it must also be put again on his thumbs.
(6). Lev. XXIII, 18; Num. XXVIII, 27.
(7). Whose purpose is to permit the use of the new wheat for meal-offerings and first-fruits.
(8). V. Lev. XXIII, 19 and Num. XXVIII, 30.
(9). I.e., for the sin of entering the Temple or eating the flesh of sacrifices whilst unclean.
(10). Seeing that atonement has already been made with the first. The essence of atonement was the sprinkling of the blood.
(11). Lit., ‘at every time and every moment’.
(12). For this possibility is always before us; thus, immediately the blood of the second has been sprinkled, a third ought to be brought, and so on.
(13). For the strain and obligation would be too great.
(14). They were separated the previous day. The injunction against entering the Sanctuary lies in the passage: Command the children of Israel, that they put out of the camp... whosoever is unclean by the dead (Num. V, 2). Since this is expressed affirmatively, it ranks as a positive command.
(15). The second would not make atonement for anything not atoned for by the first, and so it would have no purpose.
(16). And the second makes atonement for the defilement which occurred in the interval on the eve of the Festival between the separations.
(17). That is hardly feasible!
(18). That no matter when they are actually separated, the last is to be regarded as though separated immediately prior to its being offered, and therefore it makes atonement up to that very moment.
(19). If an animal is slaughtered as a public sacrifice, yet for a purpose other than for which they had been originally intended the knife, as it were, automatically dedicates it to a legitimate purpose, and the sacrifice is valid. The reason is that Beth din is regarded as tacitly stipulating their purpose (v. Shebu. 12b), and so the same holds good here too.
(20). ‘Not required’ means here not fit as such. There was an annual levy of one shekel for the public sacrifices, which was to be paid not later than the first of Nisan. From that date the statutory public sacrifices had to be purchased from the new funds, and not from the old. If animals however were purchased with the old funds, they were offered as extra public sacrifices (if it happened at any time that there was a paucity of private sacrifices), but not as the statutory public sacrifices, such as the daily burnt-offering.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source